מה מחבר בין קפה וסיגריה ואיך פירוק הקפאין משתנה אחרי ההפסקה

עודכן לאחרונה:

שני ספלי אספרסו לבנים על שולחן עץ ליד חלון, אחד כמעט מלא בקפה שחור והשני כמעט ריק

קפה וסיגריה מופיעים יחד אצל כל כך הרבה מעשנים, שקל לחשוב שמדובר בעניין של טעם. המחקר מצביע על שני מנגנונים אחרים. הראשון כימי: בכבד של מעשן יש אנזים שפעילותו מוגברת, ולכן הקפאין יוצא מהגוף שלו מהר יותר. השני, לפי חלק מהחוקרים, נלמד: ההתמכרות לניקוטין נקשרת לרגע שבו שותים את הקפה, עד שהשניים נראים כמו יחידה אחת.

בדף הזה מסודר מה שנמדד בפועל, בשבעה מקורות: כמה זמן קפאין נשאר בגוף, מה קורה לפירוק שלו בשעות ובימים שאחרי ההפסקה, ומהן השאלות שעדיין לא נבדקו.

מה משתנה בפירוק הקפאין כשהעשן נפסק

קפאין מתפרק בכבד בעזרת אנזים בשם CYP1A2, ולכן חוקרים משתמשים בקצב פירוק הקפאין כדי למדוד עד כמה האנזים הזה פעיל. לפי סקירה של Zevin ו-Benowitz משנת 1999, הגורם שנחשב אחראי להגברת הפעילות שלו אצל מעשנים הוא הפחמימנים הארומטיים הרב-טבעתיים שבעשן הטבק. כשמפסיקים לעשן, ההגברה הזו דועכת בהדרגה, וזה מה שמתואר בציר הזמן שלמטה.

  1. יום 0במחקר של Faber ו-Fuhr משנת 2004 השתתפו 12 מעשנים כבדים, שעישנו 20 סיגריות ביום או יותר. אחרי תקופת הכנה של שבועיים, שבה נמדדה פעילות האנזים שלוש פעמים, הם הפסיקו לעשן בבת אחת, והחוקרים מדדו את פעילות האנזים שוב ושוב עד היום ה-13.
  2. אחרי 38.6 שעותזה זמן מחצית החיים של הירידה שנמדדה: בערך יום וחצי אחרי ההפסקה, מחצית מהפער בין רמת הפעילות של תקופת העישון לבין הרמה החדשה כבר נסגרה.
  3. אחרי כ-77 שעותקצת יותר משלושה ימים. לפי אותו זמן מחצית חיים, שלושה רבעים מהפער נסגרו. זה חישוב מתוך המודל של המחקר, לא נקודת מדידה נפרדת.
  4. אחרי כ-116 שעותקרוב לחמישה ימים, ושבע שמיניות מהפער כבר נסגרו. גם זה חישוב פשוט: 38.6 שעות כפול שלוש.
  5. יום 13המדידות של 2004 הסתיימו. לפי המודל שהחוקרים התאימו לנתונים, פינוי הקפאין יורד לרמה יציבה חדשה, נמוכה ב-36.1% מזו של תקופת העישון.
  6. עד 6 חודשיםסקירה של Swanson ועמיתיו משנת 1994 מסכמת שאצל מי שהפסיק לעשן, רמת הקפאין בדם עולה ונשארת גבוהה עד חצי שנה.

המספרים 77 ו-116 שעות הם תוצאה של חישוב לפי זמן מחצית החיים שדווח, ולא מדידות. מקורות: המחקר של Faber ו-Fuhr משנת 2004, הסקירה של Swanson ועמיתיו משנת 1994 והסקירה של Zevin ו-Benowitz משנת 1999.

בדיקה נפרדת, עם משתתפים אחרים: בניסוי של Benowitz ועמיתיו משנת 2003 עברו 12 מעשנים שבוע של עישון ושבוע בלי עשן. בשבוע בלי עשן פינוי הקפאין היה 1.5 במקום 2.0 (מ״ל לדקה לכל ק״ג משקל גוף), כלומר נמוך ברבע. זו שיטת מדידה אחרת, ולכן אין להשוות את המספר לתחנות של 2004.

במילים פשוטות: המקורות מצביעים לאותו כיוון. אחרי ההפסקה הגוף מפנה קפאין לאט יותר, ולפי הסקירה מ-1994 רמת הקפאין בדם של מי שהפסיקו לעשן נמצאה גבוהה יותר, עד חצי שנה.

המחקר מ-1978 שמדד קפאין ברוק של מעשנים ושל לא מעשנים

המחקר של Parsons ו-Neims, שפורסם בשנת 1978 בכתב העת Clinical Pharmacology and Therapeutics

  • מי השתתף. 13 מעשנים ו-13 לא מעשנים, כולם בריאים.
  • איך מדדו. לפי קצב היעלמות הקפאין בדגימות רוק.
  • מה יצא. זמן מחצית החיים של הקפאין היה 3.5 שעות אצל המעשנים ו-6.0 שעות אצל הלא מעשנים.
  • קצב הפינוי. 155 מ״ל לכל ק״ג משקל גוף בשעה אצל המעשנים לעומת 94 אצל הלא מעשנים. ההבדל מובהק סטטיסטית. בחישוב פשוט, הגוף של המעשנים פינה קפאין מהר פי 1.6 בערך.
  • מה לא השתנה. נפח הפיזור של הקפאין בגוף לא נבדל באופן מובהק בין הקבוצות, כך שההבדל היה בקצב הפירוק.

החוקרים ייחסו את ההבדל להגברה של אנזים בכבד בשם AHH אצל המעשנים, וכתבו שהפינוי המהיר אולי תורם לצריכת הקפה הגבוהה שדווחה בקבוצה הזו. זו הצעה של כותבי המחקר, ולא ממצא שהם מדדו.

מקור: תקציר המאמר של Parsons ו-Neims. היחס פי 1.6 הוא 155 חלקי 94.

כמה קפאין נשאר בגוף אחרי כוס קפה, לפי מחקר מ-1978?

כל פס מראה כמה אחוזים מהקפאין של כוס אחת עדיין בגוף אחרי מספר שעות. זמן מחצית החיים הוא הזמן שבו חצי מהקפאין יוצא מהגוף. החישוב מבוסס על זמן מחצית החיים הממוצע של כל קבוצה במחקר מ-1978. בפתיחה מוצגת קבוצת המעשנים.

איזו קבוצה מהמחקר להציג?

אצל המעשנים, חצי מהקפאין יוצא מהגוף אחרי 3.5 שעות בממוצע

  • אחרי 2 שעות67%
  • אחרי 4 שעות45%
  • אחרי 6 שעות30%
  • אחרי 8 שעות21%
  • אחרי 12 שעות9%

בקבוצה הזו מחצית מהקפאין יוצאת לפני שעברו ארבע שעות, ואחרי 12 שעות נשאר פחות מעשירית ממנו.

אצל הלא מעשנים, חצי מהקפאין יוצא מהגוף אחרי 6.0 שעות בממוצע

  • אחרי 2 שעות79%
  • אחרי 4 שעות63%
  • אחרי 6 שעות50%
  • אחרי 8 שעות40%
  • אחרי 12 שעות25%

אצל הלא מעשנים נשאר חצי מהקפאין אחרי שש שעות, ורבע מהכמות ההתחלתית אחרי 12 שעות. זה יותר מפי שניים וחצי מהכמות שנשארת אצל המעשנים אחרי 12 שעות.

בכל קבוצה במחקר היו 13 אנשים.

אחרי זמן מחצית חיים אחד נשאר חצי מהקפאין, אחרי שניים נשאר רבע, וכן הלאה. כדי לחשב כל פס, מחלקים את מספר השעות בזמן מחצית החיים, מעלים את 0.5 בחזקת התוצאה ומעגלים לאחוז שלם. החישוב מבוסס על שני ממוצעים של קבוצות ממחקר אחד, בלי זמן הספיגה ובלי ההבדלים בין אנשים. המחקר מ-1978 לא מדד אנשים שהפסיקו לעשן כקבוצה נפרדת, ולכן אין להם גרף כאן.

החלק שהכבד לא מסביר, איך ההתמכרות נצמדת לכוס הקפה

הכימיה מספרת רק חלק מהסיפור. הסקירה של Swanson ועמיתיו בחנה 17 מחקרי ניסוי, ולפיהם ייתכן שההשפעה התרופתית של הקפאין מסבירה רק חלק מהקשר בין קפה לעישון. בין ההסברים הנוספים היא מונה התניה, כלומר למידה שמחברת בין שני דברים שחוזרים שוב ושוב יחד, וגורם שלישי משותף כמו אלכוהול או לחץ. על הלחץ שמגיע אחרי ההפסקה יש מאמר נפרד.

המכון האמריקאי לחקר השימוש בסמים (NIDA) מתאר את הצד של הניקוטין. רמתו במוח מגיעה לשיא בתוך 10 שניות משאיפה, וההשפעה דועכת מהר. המחזור המהיר הזה דוחף את המעשן להמשיך לעשן כדי להימנע מתסמיני חסך, שיכולים להתחיל כבר כמה שעות אחרי הסיגריה האחרונה. מי שמדליק את הסיגריה הראשונה של היום ליד הקפה של הבוקר מצמיד אותה, יום אחרי יום, לרגע שבו הגוף כבר שעות בלי ניקוטין.

לפי NIDA, המראה, הריח והטקס של הדלקת סיגריה נקשרים במוח לגלי הדופמין שהניקוטין יוצר, בתהליך למידה דומה לזה שקורה בהתמכרויות אחרות. ריח הקפה והספל עצמו יכולים להפוך לרמזים מאותו סוג. מטה-אנליזה של 41 מחקרים, שבדקו רמזים הקשורים לחומר עצמו ולא לקפה, מצאה שחשיפה אליהם מעלה את דיווחי התשוקה אצל מכורים, ואצל מעשנים ההשפעה הייתה גבוהה בערך פי שניים מאשר אצל מכורים לאלכוהול. את המטה-אנליזה הזו פרסמו Carter ו-Tiffany בשנת 1999.

כך נוצרת התחושה שקפה בלי סיגריה הוא לא אותו קפה. הקפה עצמו לא השתנה. מה שמורגש באותו רגע הוא החסך בניקוטין, שלמד להופיע בדיוק שם. על התהליכים שהניקוטין מפעיל במוח אפשר לקרוא במאמר מה הניקוטין עושה במוח.

מקורות: עמוד המידע של NIDA על ההתמכרות לניקוטין והמטה-אנליזה של Carter ו-Tiffany. היחס פי שניים הוא 1.18 עד 1.29 לעומת 0.53 בגודל האפקט של התשוקה.

מה כבר ידוע על הקשר בין קפה לעישון

  1. האם הניקוטין עצמו מאיץ את פירוק הקפאין?

    לפי הסקירה מ-1999, כנראה שלא הניקוטין. הסקירה של Zevin ו-Benowitz מייחסת את ההאצה בכבד לפחמימנים הארומטיים שבעשן הטבק. השפעה של הניקוטין עצמו על אנזימים מופיעה בסקירה ממחקרים בבעלי חיים, והיא נוגעת לאנזימים אחרים, שנמצאים במוח. בניסוי של Benowitz ועמיתיו משנת 2003, שבוע של נשימת פחמן חד-חמצני ברמה דומה לזו של עישון לא שינה את פירוק הקפאין אצל 12 מעשנים.

  2. למה מעשנים שותים יותר קפה מאחרים?

    בשישה מחקרים אפידמיולוגיים שסקרו Swanson ועמיתיו, 86.4% מהמעשנים שתו קפה, לעומת 77.2% מהלא מעשנים, ומעשנים לשעבר נמצאו בין שתי הקבוצות. כותבי המחקר מ-1978 הציעו שהפירוק המהיר תורם לכך. לפי הסקירה מ-1994, מחקרי הניסוי מרמזים שההשפעה התרופתית של הקפאין מסבירה אולי רק חלק, והיא מעלה גם התניה וגורם שלישי משותף.

  3. האם כל המעשנים מפרקים קפאין באותו קצב?

    לא. המספרים במחקרים הם ממוצעים של קבוצות. בניסוי של 2003 דיווחו החוקרים על שונות ניכרת בין המשתתפים בעוצמה שבה העישון האיץ את הפירוק, בעיקר של חומר אחר שנבדק לצד הקפאין. במחקר של 2004 הירידה הממוצעת בפינוי הקפאין הייתה 36.1%, והחוקרים דיווחו עליה כממוצע של הקבוצה, לא כערך של כל משתתף. לכן הכלי שלמעלה מתאר קבוצה, לא אדם מסוים.

מה המחקרים האלה עוד לא בדקו

  • בתקצירים של המחקרים שמוזכרים כאן אין זמן מחצית חיים של קפאין למעשנים לשעבר, חודשים או שנים אחרי ההפסקה.
  • הקבוצות היו קטנות: 26 משתתפים ב-1978, 12 בניסוי של 2003 ו-12 במחקר של 2004, שבו השתתפו 8 גברים ו-4 נשים, כולם מעשנים כבדים.
  • המעקב הצמוד אחרי ההפסקה נמשך 13 ימים. הממצא על חצי שנה מגיע מסקירה, ואת המחקרים שהיא מסכמת לא קראנו בנפרד.
  • המחקרים על פירוק הקפאין שמוזכרים כאן עסקו בעשן של סיגריות. הם לא בדקו סיגריות אלקטרוניות או טבק מחומם.

שאלות על אנרגיה ועל ישנוניות בשבועות הראשונים בלי סיגריות מקבלות מענה במאמר על עייפות אחרי הפסקת עישון, והשינויים בלילה מתוארים במאמר על איכות השינה אחרי ההפסקה. תמונה רחבה של מה שהגוף עובר בתקופה הזו מופיעה בסקירה של תסמיני הגמילה מעישון.

המקורות שעליהם נשען הדף

  1. Parsons WD, Neims AH. Effect of smoking on caffeine clearance. Clin Pharmacol Ther. 1978. PubMed 657717
  2. Swanson JA, Lee JW, Hopp JW. Caffeine and nicotine, a review of their joint use and possible interactive effects in tobacco withdrawal. Addict Behav. 1994. PubMed 7942243
  3. Zevin S, Benowitz NL. Drug interactions with tobacco smoking, an update. Clin Pharmacokinet. 1999. PubMed 10427467
  4. Benowitz NL, et al. Effects of cigarette smoking and carbon monoxide on chlorzoxazone and caffeine metabolism. Clin Pharmacol Ther. 2003. PubMed 14586387
  5. Faber MS, Fuhr U. Time response of cytochrome P450 1A2 activity on cessation of heavy smoking. Clin Pharmacol Ther. 2004. PubMed 15289794
  6. Carter BL, Tiffany ST. Meta-analysis of cue-reactivity in addiction research. Addiction. 1999. PubMed 10605857
  7. National Institute on Drug Abuse. Is nicotine addictive? העמוד באתר NIDA

כתבות נוספות