התמכרות לגיימינג ומשחקי מחשב הדרך לשחק מבלי להתמכר

 

הם יכולים לבלות שעות על גבי שעות לשחק בפורטנייט, או רובלוקס, להסתנוור מול האורות, המוזיקה ושלל הרגשות שהמשחק מוביל אותם, מכורים לרגעי הניצחון הקטנים.

 

אבל למרות הכל, יש לא מעט יתרונות למשחקי מחשב וגם דרך לשלב אותם ביום יום, מבלי להתמכר או לוותר על מה שחשוב.

כיצד מזהים פוטנציאל התמכרות למשחקים כמו פורטנייט, ברול סטארס או רובלוקס בפרט? מה הן הסכנות ואיך ההורים יכולים לכוון ולעזור?

התמכרות למשחקי מחשב

התמכרות לגיימינג- לא רק מה שחשבתם!

האם הייתם מאפשרים לבני או בנות ה- 15 שלכם להיכנס היישר לתוך קזינו ולשחק במכונות המזל? סביר להניח שלא.

לא נהיה קיצוניים אם נשווה את מכונות מזל, המותרות מגיל 18, לבין התמכרות לגיימינג. מדוע? משום שבדומה לקזינו ומכונות מזל, כשאנחנו נכנסים לאפליקציה, למשחק מחשב, אנחנו לא באמת יודעים מה מחכה לנו בפנים, יש לנו עולם שלם שמסקרן אותנו. הסקרנות הזו מעלה את הרגש בצורה קיצונית. יש הפתעה אקראית, תכנסו למשחק, תתחברו וישלחו לכם "חיים". חברות המשחקים משקיעות הרבה כספים כדי להשאיר אותנו במשחק עוד ועוד. 

אם נהיה כנים, לפורטנייט או מיינקראפט יש יתרונות רבים: הם מפתחים את החשיבה והמוטוריקה העדינה, מעודדים ליצירתיות, מחברים בין אנשים ומפתחים כישורים חברתיים משום שהמשחק הוא "און ליין" עם חברים ברשת.

איפה  מטשטש הגבול? כשיש שימוש מוגזם. הוא יכול לבוא לידי ביטוי כאשר שעות המשחק הולכות ומתארכות ופתאום אנו מוצאים את הילדים, או הילדות, מבלים שעות רבות מדי "בתוך" הנייד עם המשחק, בקונסולה או מול המסך. לעיתים, כשיש בור או חסך במשהו, אז ההתמכרות מעלה הילוך, הילדים מרגישים צורך למלא את החור ובמקום להתנחם באוכל אהוב של אמא למשל, הם מחפשים נחמה במשחקי המחשב.

מה הסכנות? התשובה: משחקים ללא גבולות!

כשהילדים שלנו משחקים ללא הפסקה, הם נחשפים להמון תוכן, לעיתים ללא בלמים בלי יכולת לווסת. זה עלול לפגוע בקבלת החלטות משום שהם מסונוורים מהאפליקציות, האורות, המוזיקה, האנרגיה, ההתרחשות והאינטראקציה שקורית "און ליין" וכשאין בלמים- ההחלטות שלהם (ושלנו) עלולות להיות שגויות .

ילד שמכור- מדלג על שינה ושינה כידוע, חיונית להתפתחות. נוצר תעדוף על פני דברים אחרים אשר לא בהכרח טובים ובטווח הרחוק היא יכולה להיות פוגענית שכן הם יעדיפו לשחק במיינקראפט במקום פעילויות אחרות.

כשאנחנו מתייחסים לשאלה מה הסכנות להתמכרות לגיימינג, אנחנו רואים פגיעה בפרודוקטיביות, וגם הזמנים! בוחרים לשחק שעה ונשאבים. הילדים ימצאו את עצמם מהופנטים אפילו 6 שעות ויותר, מבלי לשים לב ולעיתים על חשבון שעות השינה שלהם.

איך באה לידי ביטוי פגיעה בפרודוקטיביות?

-          במקום ללמוד- הם בנייד.

-          במקום סתם לבלות עם חברים, ללכת לאכול גלידה- הם משחקים רובלוקס.

-          במקום לרקוד, לצאת לריצה, לרכב על אופניים או להנות מכל פעילות ספורטיבית אחרת- הם שקועים במשחקי מחשב.

ההשלכות והסכנות הן גם היצירתיות שהולכת לאיבוד. כשהילדים שלנו שקועים במסך, משתחרר דופמין שיוצר תחושת הנאה וריגוש בגוף (כמו לאכול שוקולד) ופורטנייט למשל הוא הדרגה הכי גבוהה שיש, משחרר המון דופמין: היכולת לקנות ולקבל חיים, הם מדברים עם אנשים, יש סאונד, מוזיקה, אורות, צללים. סולם דרגות גבוה במיוחד שגורם להשתעבדות למשחק, לרצון להיות שם כל הזמן. הדופמין עולה כשאנחנו מנצחים, הוא פותר כ"כ הרבה דברים ומתעלה על עצמו שוב ושוב. מצד אחד זוהי קדמה מבורכת ומנגד חשש לאיבוד שליטה. ככל שהדופמין עולה וההתרגשות עולה- הסבירות שיעדיפו לעשות דברים אחרים במקום- יעלה, קצת אובדן חירות.

כך גם לצד השני: כשהדופמין יורד, ההתרגשות יורדת בצורה קיצונית, הם עלולים לחוות קריז קיצוני. לכן, אם אנחנו נמנע מהילד שלנו לשחק- אנחנו לא בהכרח נטפל. אבל יש דרכים יעילות, מוכחות לטיפול בהתמכרות לגיימינג.

איך ניתן להיגמל להחזיר את השליטה - לשחק ולהנות בלי להיות מכורים?

בשורה התחתונה, צריך לזכור שזה לא סכום אפס. צריך להבין את הלב של ההרגל, מה מניע אותנו. אפשר לשחק ולהנות, להחזיר את השליטה לידיים מבלי להיות מכורים. בראש ובראשונה אנחנו צריכים לקחת אחריות גם כהורים, לעזור לילד לנהל את המשחק, להיות אחראים.

מחזירים שליטה ונהנים מהמשחק

אם התייחסנו מקודם לחשיבות ולבור שנוצר ולעובדה שככל שיש חסך- כך הבור גדל ואנחנו רוצים למלא. כך אנחנו צריכים לאסור שימוש, להגביל כשאנחנו יודעים שהילד שלנו במשבר, במצב מעורער. יש לנו מחויבות הורית להגביל את המשחק אחרת הבור יגדל והסיכוי להתמכרות- יעלה!.

זכרו- הטלפון ממגנט ולכן נשאלת השאלה באיזה מצב נמצא הילד שלכם ואם הוא בתקופה לא טובה, או בסטרס, במתח- פוטנציאל ההתמכרות יעלה ואז נצטרך לעבוד קשה יותר במטרה להחזיר את השליטה, לשחק ולהנות מבלי להיות מכורים ולכן כדאי להגביל את זמני השימוש.

הקפידו לעשות הפסקה. המשמעות היא שכל 40 דקות משחק-  7 דקות הפסקה ממסכים.  איך עושים זאת? או ע"י השגחה הורית, או לבקש מהילד להפעיל שעון מעורר, לתזמן זמנים. בזמן ההפסקה אפשר: לדבר עם חבר, לעשות פעילות ספורטיבית, לאכול, להקשיב למוזיקה. אחרי ההפסקה- הילד יכול לחזור לשחק (שוב למשך 40 דקות והפסקה של 7 דקות).

להחזיר את השליטה  אם אנחנו והילד, נקפיד לאורך זמן, סביר להניח שלאחר מספק פעמים הוא לא בהכרח יחזור לשחק אחרי ההפסקה.

ההמלצה שלנו היא להפסיק את השימוש שעתיים לפני השינה, לאפשר "רגעים מתים" לצמצם התראות של המשחק, תתרגלו מדיטציה.

הסדנה שתגרום לכם לייצר התניות חדשות והרגלים חדשים

אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שאפשר "להחביא" להתרחק מהמשחק ולכן פתחנו באלן קאר סדנת גמילה (גם) ממסכים שגורמת לנו להסתכל על הכל באור אחר. קונסולות כגון: רובלקוס, ברולסטארס, כל אלו חודרים לנו לחיים. להחביא את משחק המחשב זה כמו להחביא קופסת סיגריות ולטווח הרחוק זה לא יעיל, זה רק יגרום לרצות עוד, אנחנו נלחמים בכוח רצון, במקום לפרק את הגורמים שמובילים אותנו.

איך ניתן להיגמל מהתמכרות לגיימינג, משחקי מחשב ומשחקים בנייד? לראשונה בישראל, סדנת אלן קאר אשר מותאמת גם לגלאי 14 (ואפילו קצת פחות, אם הם בוגרים לגילם).

מה אנחנו עושים בסדנה? מפרקים לגורמים תפיסות עולם שגויות, בונים מחדש צורת צריכה דיגיטלית! בסדנה לא נגרום להפסיק ולשחק במיינקראפט או ברול סטארס, אלא נלמד להחזיר את השליטה - לשחק ולהנות, בצורה שאינה פוגעת במוח ואינה ממכרת.

קונסולות  משחק, לפורנטייט, מדיות חברתיות, כל אלו חודרות לנו לחיים. אנו עדים בשנים האחרונות לעליה בהתמכרות למסכים, למשחקי המחשב ובכלל, לרשתות החברתיות, שיש בהן המון, המון ערך ולכן המטרה שלנו היא לא להפסיק את השימוש, אלא ללמוד להנות מהמשחק, על כל יתרונותיו ולשלוט בטכנולוגיה- במקום שהיא תשלוט בנו, כדי שאח"כ לא נתחרט על כל מה שפספסנו, כדי שנשחק- מבלי להיות מכורים.